דעתו של ר' עקיבא על ג' תמוז

ב"ה

פגשת פעם חסיד שבוכה ביום ג' תמוז?
פגשת פעם חסיד שאומר לחיים בשמחה לכבוד  "אתחלתא דגאולה" ביום ג' תמוז?

אם אחד בוכה ואחד צוחק, סימן שלכאורה אחד קשור לאמת, והשני הוא או שקרן או שוטה.  אבל בעומק יותר הרבי כבר גילה לנו מה הפתרון כאשר הבוכים עומדים מול הצוחק: כי כך המעשה בסוף מסכת מכות:

היו [רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא] עולין לירושלים.  כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם.  כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק.  אמרו לו מפני מה אתה מצחק?  אמר להם מפני מה אתם בוכים?  אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?  אמר להן לכך אני מצחק, דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו.  וכי מה ענין אוריה אצל זכריה?  אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני.  אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה.  באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים.  עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה.  עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.  בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו:

הרבי בחלק י"ט בלקוטי שיחות שואל שמונה שאלות על הסיפור הזה, ועונה עליהם באופן מתוק מדבש.  אבל לענייננו צריכים להבין איך הרבי מסביר את הצחוק של ר' עקיבא כשהוא ראה דבר כזה מבהיל כשועל יוצא מקודש הקדשים:

היה לר' עקיבא מעלה מיוחדת: הוא היה יכול לראות את הטוב, אפילו בדבר שלא ניראה טוב בכלל.  כיוון שיצא מזה דבר טוב בסוף, דעתו שהטוב בעתיד קובע על הרע הנראה כעת.  לכן, אם יודעים שעל פי תורה (ולא רק על פי הרגש) מה שרואים כעת מוביל לטוב בעתיד — יש להתייחס לטוב העתידי ולא הרע מול העיניים.  בלשון הרבי: ר' עקיבא רק ראה את הטוב בעתיד.

נוסף לזה, לומדים מהפסוק "ציון כשדה יחרש" שהחורבן נמשל לחרישת שדה, שהוא דבר בלתי נפרד מהצמיחה והקצירה.  איננו דבר רע שהוא רק סימן לטוב בעתיד, אלא הוא חד עם ומביא לצמיחת וקצירת התבואה.  מפני זה התנחמו החכמים מדבריו של ר' עקיבא, כי הוא גילה להם איך שהגאולה העתידה כבר נמצאת בחורבן שראו מול העיניים.

אפשר לתרגם את השיחה למצבנו אחרי ג' תמוז, תשנ"ד:

כל החכמים כאן מסכימים שעל פניו ג' תמוז תחילת תקופה קשה: לא רואים ולא שומעים את הרבי בהתוועדויות, בדולרים, בכוס של ברכה.  אבל כולם צריכים להכיר שהרבי גילה שאנחנו בסף הגאולה, ומה שחסר עכשיו הוא רק חסרון זמני.  בעתיד הוא טוב, אבל כעת המצב נראה להיפך.  לכן למה הם בוכים בג' תמוז?  על מה שחסר, בלי להביט על הטוב בעתיד.

בא ר' עקיבא ולא רק שהוא לא בוכה (אף-על-פי שהוא קרע את בגדיו בריאת הר הבית) אלא הוא צוחק!  הוא עורך א לייבעדיקע פארברענגן, בלי להזכיר הילולא או, חלילה, יארצייט!  איך הוא מתנהג ככה במצב של העלם והסתר שאין תקדים?!  זה הסוד של ר' עקיבא — לא רק שהוא רואה גם את הטוב העתי לצאת מההעלם והסתר, אלא, בלשון הרבי: זה כל מה שהוא רואה!  ונוסף לזה הוא מבין שהא בהא תליא — שהגילויים של הגאולה האמיתית והשלימה, גילוי של עצמות ומהות בכל התוקף, תלוי בנו, שנעשה את העבודה "בכוח עצמנו" בלי להישען על עידודים ואתערותא דלעילא מהרבי לעורר אותנו.

זה עניין החרישה שמביאה לצמיחה וקצירה — שהטוב הפנימי כבר נמצא בתוך המצב של העלם והסתר.  ומר' עקיבא לומדים שאם יודעים את זה, זה מספיק להפוך בכי לצחוק, אפילו עכשיו שהטוב בעתיד עדיין מוסתר מעינינו.

ועוד נקודה מהשיחה:

הרבי שואל בשיחה למה צריכים לדעת את השמות של החכמים שהלכו עם ר' עקיבא?  אין חילוקי דעות ביניהם, למה לא מספיק להודיע לנו שר' עקיבא הלך עם החכמים (בלי הזכרת שמות)?  והרבי מתרץ שמלדעת שמותם לומדים שכולם היו אנשי שם, בעלי ייחוס: רבן גמליאל היה נשיא בישראל, ר' אלעזר בן עזריה היה כהן (דור עשירי מעזרה הכהן), ור' יהושע היה לוי (השרים ומשוררים בבית המקדש).  מפני יחוסם הנעלה ותפקידם החשובים, הם לא יכלו מעצמם לראות שמהעלם והסתר כזה יבוא טוב.

אבל ר' עקיבא בן גרים היה, והוא בעצמו היה עם הארץ עד גיל 40, לכן כל מציאותו מעידה על כמה טוב יכול לבוא מתוך מצב של חורבן.  הוא ראה ברור את הטוב בעתיד, ורק על ידו השפעתו גם שלושת החכמים המיוחסים יכלו לראות.

לתרגם למצבנו: ה"גזע" ובעלי תפקידים חשובים במוסדות הרבי לא יכולים לראות שום טוב בעתיד במצב אחרי ג' תמוז.  מה שאין כן בעלי תשובה וצאצאיהם, וה"געווארענער" שהגיעו ללובאוויטש ממקום אחר — הם לרוב יותר שייכים לשיטה של ר' עקיבא, לראות גם בהעלם והסתר של ג' תמוז את דברי הרבי שהיום הזה הוא אתחלתא דגאולה.

אם, אחרי קרוב ל-30 שנה, יש כאלה שעדיין לא הגיעו לדעה של ר' עקיבא — צריכים לשים את אלה שכן, כי ביכולתם ובכחם לפתוח את עיני חבריהם כמו שעשה ר' עקיבא לאותם חכמים.  אם אנחנו, אוחזי דעתו של ר' עקיבא, מנסים באמת להסביר את הנושא (לפחות לאלה שמוכנים לשמוע) באופן מסודר, עם מקורות בנגלה וחסידות, מובטחים אנו מהאגדתא הזאת שנצליח להשפיע על ידידינו שלא רואים שגם הם יראו את הטוב בעתיד כמו ר' עקיבא.  לא רק זה, אלא יגידו לנו "ניחמתנו! ניחמתנו!" — הוצאתם אותנו מהבכי של עשרות שנים.

בוודאי ובוודאי זה יזרז את הגאולה ויביא להתגלות הקרובה של הרבי מלך המשיח בעיניי כולם!

 יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

לע"נ אסתר בת ר' דוד, ע"ה